“שוק הספרים היום חותר תחת הקורא”
28 ביולי 2022
בראיון לעיתון כלכליסט מספרת נטע גורביץ, המייסדת והמנכ”לית של ליטרטי, איך בעידן שבו חיי מדף של ספר קצרים כמו של עגבנייה והשוק נשלט על ידי
בעולם המקדש גירויים מהירים והסחות דעת, קריאת ספרים הפכה לאקט כמעט חתרני. כולנו קוראים פחות. החשיפה הגוברת למדיומים הדיגיטליים שחקה עד דק את הסבלנות וההתמסרות הדרושות להשתקעות בטקסטים משמעותיים. היקף הספרים העצום וחיי המדף הקצרים שלהם שמטו את הקרקע תחת הניסיון לנווט בשוק הספרים. שומרי הסף בדמותם של עורכים, מבקרים, וקובעי טון נעלמו כמעט מן המפה. במקביל, נוצרו חלופות למכביר המתחרות על אותה משבצת של “זמן פנוי”, וכולנו התרגלנו לצרוך תוכן הנתפר לפי מידותינו ומוגש לנו ישירות.
הסחף המתמיד אל עבר השטחי והמיידי גובה מאיתנו מחיר עצום, כפרטים וכחברה. בניגוד לטקסטים דיגיטליים שאנו מרפרפים על פניהם מבלי לנכס לעצמנו דבר, הקריאה היא כלי ייחודי ההופך מידע לידע, וידע לחוכמה. ספרים המכניסים אותנו אל עולמו של האחר מפתחים בנו אמפתיה וגומלים אותנו מן הבדידות הקיומית המאפיינת את המצב האנושי. ובעיקר – קריאה היא מנוע רב עוצמה של רפלקציה ושל התבוננות פנימית, החיוניות על מנת להתרומם מעל לבנאלי ולנדוש ולהפוך את החיים למסע בעל משמעות.
אני נמצאת במיטבי המוחלט כשאני קוראת, ובמשך רוב חיי הבוגרים הקריאה היתה האהבה הגדולה שלי והעבודה שלי גם יחד. במשך כמעט 20 שנה בחרתי, ערכתי, תירגמתי והוצאתי לאור מאות ספרים. למדתי לקרוא מבעד לעיניים שונות משלי, להבין למה אנשים שונים לגמרי מתכוונים כשהם אומרים “ספר טוב”. קראתי אלפי כתבי יד. גיליתי אוצרות ספרותיים. אם יחתכו אותי לאורך, יישפכו ממני ספריות שלמות.
כל זה, ואיזה דבר או שניים שלמדתי על טכנולוגיה בשנים האחרונות, מתנקזים לליטרטי. ההבטחה של ליטרטי היא שמדי חודש יחכה לכם בבית ספר שנבחר עבורכם אישית, שתתרגשו ממנו ותחשבו עליו ותדברו בו. בלי שתיאלצו להתלבט, להמר, לקנות את מה שמשווקים לכם – וכמעט תמיד להתאכזב. החיים קצרים מדי בשביל ספרים גרועים, וארוכים מדי בשביל לעבור אותם בלי ספרים בכלל. חוויית הקריאה החדשה שלכם מתחילה כאן.
נטע גורביץ
בראיון לעיתון כלכליסט מספרת נטע גורביץ, המייסדת והמנכ”לית של ליטרטי, איך בעידן שבו חיי מדף של ספר קצרים כמו של עגבנייה והשוק נשלט על ידי
תקציר הפרקים הקודמים: בשנת 2011, לאחר שיותר מ-50 הוצאות דחו את כתב היד שלה, העלתה א”ל ג’יימס לפלטפורמת הסלף-פאבלישינג של אמזון ספר בשם חמישים גוונים
הם נכנסו למשרד בערך שעתיים וחצי לתוך הסשן שבו ניסיתי לכתוב את הטקסט הזה, ולמרות שידעתי בדיוק מה אני רוצה לכתוב שום דבר לא יצא
דווקא היצירה הזאת, המחזיקה פחות מ-80 עמודים, מספרת את הסיפור של המוטיבציה של הכתיבה, של המאבק והייסוריים הכרוכים בה, ושל הנחמה המוגבלת שבכוחה, לפעמים, לספק.
הסוג והעצימות של הסבל הספרותי שאנחנו מחפשים הוא אחד הפרמטרים שיותר מכל מגדיר אותנו כקוראים, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו. אחת ההתמודדויות
כשמישהו נותן לך ספר הוא נותן לך עולם. ואם הספר הזה נושא אותך בדרך מסוימת, אומר לך משהו שאתה צריך לדעת באופן שאתה מסוגל להבין,
זו אולי עמדה לא מאוד פופולרית, אבל לא היו שמחים מאיתנו שגם הפעם “הסערה” המדוברת הסתיימה תוך 24 שעות ושנזקיה הסתכמו בלא יותר מאשר כרית
המודרנה היטיבה עם הספרות גם כי היא יצרה בשוק הספרים איזונים ובלמים. הטכנולוגיה של כתיבת ספרים ביד, טיוטה אחר טיוטה, הציבה רף כניסה גבוה מאוד
הקסם נעוץ בכך שלא משנה שאנחנו יודעים בדיוק מה עומד להתרחש, ההתרחשות הזאת מסוגלת להפיק מאיתנו את אותה תגובה רגשית רבת עוצמה שוב ושוב ושוב
מאז ומתמיד, כשהעיניים שלי פגשו בספר, הן התבייתו מיד על המלים וחרשו אותן תלם תלם — אבל עתה הן שטו על פניהן כטובע בים המבקש
“העריסה מתנדנדת על פי התהום, והשכל הישר אומר לנו שקיומנו אינו אלא הבזק קצרצר של אור בין שני נצחים של חשיכה.” הייתי רוצה לכתוב את
את זרע אנדרומדה קראתי בגיל שלוש עשרה במוצאי שבת אחד, כשההורים שלי יצאו ונשארתי בבית לגמרי לבד. אני זוכרת, בקווים כלליים, מגפה קטלנית, מוות ברחובות, חליפות
